Shvouoth
Daf 42b
משנה: אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ. מָה אַתָּה שָׂח וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר. אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם׃ אָמַר לְאֶחָד בַּשּׁוּק אֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁגָּנַבְתָּ וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָנַבְתִּי וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רָאָה עֵדִים שֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין אָמַר גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכַרְתִּי אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן׃
Traduction
Le propriétaire demande au gardien: ''Où est mon bœuf''?, et celui-ci répond: ''je ne sais ce que tu dis'', tandis que l’animal est mort, ou s’est brisé un membre, ou a été enlevé, ou a été volé, ou perdu; sur quoi, le premier dit: ''Je te conjure'', et le gardien répliqua: Amen; celui-ci est acquitté (177)Voir J., Sanhedrin 3, 10.. Si, sur la même question posée, il répond que l’animal est perdu, et à l’objurgation qui lui est faite par le propriétaire il réplique: Amen, tandis que des témoins attestent qu’il l’a consommé, il devra payer le montant (178)Cf. Mishna, Baba Qama 9, 11.. S’il l’avoue spontanément, il devra payer, outre le capital, 1/5 en sus pour amende, et offrir le sacrifice de péché. Si sur la même question posée il répond que la bête a été volée, et à la suite de l’objurgation faite par le propriétaire, il réplique: Amen, tandis que des témoins attestent qu’il a volé lui-même l’animal, il devra payer le double du prix (comme voleur); s’il l’avoue spontanément, il devra payer, outre le capital, 1/5 en sus, et un sacrifice de péché. Si quelqu’un dit à un individu dans la rue: ''Où est mon bœuf que tu as volé''?, et l’interpellé nie le vol, tandis que des témoins attestent qu’il est le voleur, l’accusé paiera le double de la valeur. S’il l’a égorgé et vendu, il paiera le quadruple ou le quintuple du prix. Mais si, même en voyant arriver les témoins à sa charge, il avoue aussitôt le vol, en ajoutant n’avoir ni égorgé ni vendu l’animal, il paiera le montant seulement (sans amende).
Pnei Moshe non traduit
מתני' איכן שורי א''ל איני יודע מה אתה שח וכו' פטור. דלא כפר לו ממון שהרי ש''ח פטור הוא באלו:
והעדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן. ולא כפל ואם הודה מעצמו עד שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם כדין שבועת הפקדון דאינה באה עד שמודה ושב מרשעתו ובא להתכפר דכתיב גבי גזל הגר והתוודו את חטאתם וגו':
איכן שורי א''ל נגנב וכו'. דש''ח הפוטר עצמו בטענת גנב ונשבע ובאו עדים משלם כפל דכתיב אם לא ימצא הגנב ודרשינן בפ' מרובה אם לא ימצא כמו שאמר אלא הוא עצמו גנבו ישלם שנים אבל אם בא לפטור עצמו בטענת אבד אינו משלם כפל:
הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. אבל כפל לא דמודה בקנס פטור:
ראה עדים ממשמשין ובאין. רבותא אשמעינן דאע''ג דמחמת בעתותא דעדים הודה אפ''ה מהני הודאה ונפטר מן הכפל וכיון דאין כפל פטור אף מן הטביחה שכפר בה ובאו עדים שגנב וטבח ומכר דכל היכא דליכא כפל ליכא חיוב טביחה ומכירה דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה וכיון דכפל ליכא בצר ליה חד:
רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. שְׁבוּעַת סוֹטָה מָהוּ שֶׁיְּהוּ חַייָבִין מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּשׁוֹגֶגֶת בָּעֲבֵירָה וּבִשְׁבוּעָה אֵין כָּאן סוֹטָה. 42b אִם בָּמֵזִידָה בָּעֲבֵירָה וּבִשְׁבוּעָה אֵין כָּאן קָרְבָּן. אַתְיָא דְרַב כְּרִבִּי עֳקִיבָה. וְאִין יִסְבּוֹר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי מֵאִיר אַתְיָא הִיא דְרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי. אָמֵן שֶׁלֹּא אַטַּמֵּא. וְאַתְּ מַשְׁכַּח מַקְשִׁייָא.
Traduction
R. Yohanan demanda: est-ce que le serment imposé par le cohen à la femme soupçonnée d’adultère entraîne rétroactivement une condamnation pour serment de parole par inadvertance? Comment une condamnation, fut-il répliqué, serait-elle possible? Si le crime d’adultère reconnu a été involontaire de la part de la femme, celui d’avoir juré faux l’est aussi, et l’on n’est plus en présence d’une femme criminelle; si au contraire ces actes sont faits par elle de plein gré, il n’y a pas lieu d’offrir le sacrifice de pardon. Il faut donc dire que l’avis de Rav est justifiable d’après R. aqiba (de déclarer un serment de parole faux rétroactivement), non d’après R. Ismaël. Cependant, si l’hypothèse de R. Yohanan s’explique aussi selon R. Ismaël, c’est conforme à l’avis de R. Meir, qui dit (176)Sota 2, 6.: Il arrive à la femme soupçonnée de dire 2 fois Amen, 1° n’être pas devenue impure, 2° ne pas vouloir l’être à l’avenir (cet engagement d’avenir peut se trouver rompu et passible de pardon). Toutefois, c’est une question difficile à résoudre.
Pnei Moshe non traduit
שבועת סוטה. שהכהן משביע אותה. והיא אומרת אמן מהו שתהא חייבת קרבן משום שבועת ביטוי לשעבר שנשבעת לשקר וכגון שתלתה לה זכות ולא מתה כדאמרינן בפ''ג דסוטה דהזכות תולה:
מה אנן קיימין. ומתמה הש''ס דהיכי משכחת לה חיוב שבועת ביטוי גבי סוטה דבמאי עסקינן:
אם בשוגגת בעבירה ובשבועה. כלו' אם שוגגת בעבירה שלא ידעה שחטאת כגון שסברה שהוא בעלה וממילא שוגג' היא גם בשבועה הרי אין כאן סוטה דאם זינתה שוגגת לא נאסרה על בעלה וגם בשבועה אנוסה היא ולא שייך כאן סוטה:
ואם במזידה בעבירה ובשבועה אין כאן קרבן. משום שבועת ביטוי דאינו בא על המזיד הילכך לא משכחת לה:
אתיא דרב כר''ע. וקאמר הש''ס מילתיה דרב ודאי לא אתיא אלא כר''ע דס''ל לעיל בפ''ג דשבועת ביטוי נוהג גם בשלעבר דאלו לר' ישמעאל הא ס''ל דאינו חייב אלא על העתיד לבא והא דרב לא אתי' אלא בלשעבר:
ואין יסבור ר' ישמעאל כר''מ אתיא היא. מיהו האי מילתי' דבעיא דר' יוחנן דאקשינן עלה אם היינו אומרין דר' ישמעאל כר''מ ס''ל דאמר בפ''ב דסוטה גבי על מה היא אומרת אמן אמן וכו' שומרת יבם וכנוסה ר''מ אומר אמן שלא נטמאתי ואמן שלא אטמא והשתא לר' ישמעאל דמחייב שבועת ביטוי בלהבא ואליבא דר''מ דקבלת שבועה של סוטה גם על להבא היא א''כ נוכל לומר דמשכחת לה שבועת ביטוי גבי סוטה שבשעה שנשבעה יודעת בשבועה ואח''כ נעלמה ממנה השבועה וכדין שבועת ביטוי בלהבא:
ואת משכח מקשייא. ומכל מקום תמצא הדבר מוקשה הוא ומילתא פריכא היא חדא דאמאי בעי ר' יוחנן לאו אליבא דהלכתא דהא לא קי''ל כר''מ אלא כרבנן דהתם ועוד דהא ע''כ בשבועת ביטוי מילתא דאית ביה לאו והן בעינן לכ''ע ואפילו רב לא פליג אלא דלהבא לא בעינן והיכי משכחת לה בקבלת שבועה דסוטה לאו והן הא לא תוכל לישבע שתטמא והיינו מקשייא:
Shvouoth
Daf 43a
הלכה: אָמַר לַשּׁוֹאֵל. אֵיכָן שׁוֹרִי כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְתַנֵּי כֵן. טְעָנוֹ טַעֲנַת אָבוּד וְנִשְׁבָּע לוֹ וְהוֹדָה. בֵּין עַד שֶׁלֹּא בָאוּ הָעֵדִים בֵּין מִשֶׁבָּאוּ הָעֵדִים מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. טְעָנוֹ טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבָּע לוֹ וְהוֹדָה. עַד שֶׁלֹּא בָאוּ עֵדִים מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. וְאִם מִשֶׁבָּאוּ עֵדִים מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאָשָׁם וְחוּמְשׁוֹ עוֹלֶה לוֹ מִתּוֹךְ כְּפֵילוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי יַעֲקֹב. אָֽמְרוּ לוֹ לְרִבִּי יַעֲקֹב. אֵיכָן מָצִינוּ אָשָׁם בְּלֹא חוֹמֶשׁ. 43a אָמַר לָהֶן. אִם נִשְׁבָּע וְנִשְׁבָּע וְנִשְׁבָּע הֲרֵי מָצִינוּ אָשָׁם בְּלֹא חוֹמֶשׁ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. לַקֶּרֶן חוֹמְשִׁין אֵין לִשְׁבוּעוֹת חוֹמְשִׁין.
Traduction
R. Yohanan dit que l’on a enseigné de même (179)Tossefta à Baba Qama ch. 6.: celui qui argue que l’animal est perdu, l’affirmant par serment, puis avoue que c’est faux, soit avant l’arrivée des témoins venant le démentir, soit après leur arrivée, devra payer outre le capital 1/5 en sus et un sacrifice de péché; si le dépositaire prétend avoir été volé, l’affirme par serment, puis avoue le faux, lorsque les témoins ne sont pas encore venu le démentir, il paiera le capital, 1/5 en sus, et le sacrifice; si l’aveu a lieu après leur arrivée, le dépositaire paiera le double et offrira le sacrifice dû, mais l’amende du 1/5 est englobée dans le double paiement. Tel est l’avis de R. Jacob. Mais, lui fut-il objecté, où trouve-t-on l’obligation du sacrifice sans celle du 1/5 supplémentaire? Cela arrive, répondit-il, lorsque le double paiement équivaut à des suppléments de 1/5 répétés, par exemple au cas où il y a eu 4 faux serments (180)L'ensemble des 4 suppléments dus de ce fait équivaut à l'addition au capital, ou double.. Les autres docteurs au contraire disent que l’on ne verse pas 1/5 en supplément pour chaque serment à part, et seulement au capital on ajoute 1/5 dû (ou au premier faux serment).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ותני כן. וכן תנינן בברייתא להא דתני במתני' דבטוען טענת אבוד אינו משלם תשלומי כפל ודוקא בטוען טענת גנב הוא דמשלם בכפל ודוקא בשבועה אבל שלא בשבועה אינו משלם תשלומי כפל:
טענו טענת אבוד תוספתא היא בפ''ז דב''ק. היכן שורי שהפקדתי אצלך וא''ל איני יודע מה אתה סח או שאמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין בו שאכלו אין משלם אלא קרן הודה לאחר שבועה בין משבאו עדים בין עד שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם. קתני מיהת דאין כפל בטענת אבד:
ונשבע לו והודה עד שלא באו עדים. מודה בקנס הוא ופטור מכפל ואינו משלם אלא הקרן וחומש ואשם משום דנשבע לשקר והודה אח''כ וכדין שבועת הפקדון:
ואם משבאו עדים. ונתחייב בכפל הודה:
משלם תשלומי כפל ואשם. והחומש עולה לו בתוך הכפל שכבר נותן הכפל לבעלים וחומשו עולה לו בכך:
איכן מצינו אשם בלא חומש. כלומר לדבריך שאתה אומר דהכפל עולה לו בשביל החומש ומשמע אפי' אינן שוין הם כמו דעל הרוב מסתמא דכפל של הגניבה יותר מחומשה הוא וכגון שהגניבה שוה ארבעה זוזי דהכפל הוי ד' והחומש אינו אלא זוז עולה לו מתוך הד' שנתן לו בעד הכפל ואמאי הא ליכא הכא תשלומי חומש והוי כמביא אשם בלא חומש והתורה הקפידה שישלם חומש דוקא עם האשם להתכפר לו כדכתיב וחמשיתיו יוסף עליו וגו' יתננו ביום אשמתו ולמדו מכאן שצריך שיביא החומש לשלם לבעלים עם האשם לכפרה:
אמר להן אם נשבע וכו' היכן מצינו אשם בלא חומש. כלומר דמה שאמרתי היינו דוקא בששוין הן הכפל והחומש ומשכחת לה שנשבע וחזר ונשבע עד ארבעה פעמים והתורה רבתה חמישיות הרבה דדרשינן מדכתיב חמשיתיו הרבה חומשין על קרן אחד והרי כאן החומש ד' זוזים כמו הכפל והיינו אשם בלא חומש כלומר בהא הוא דאמינא שעולה לו הכפל וא''צ ליתן החומש לפי שנתינת הכפל עולה לו תחת החומש ומתכפר לו עם האשם:
ורבנן אמרין. וחכמים פליגי עליה דר' יעקב בעיקרא דדינא דסברי דאין כאן חומש על מה שחזר ונשבע דלקרן חומשין אין לשבועות חומשין ואין משלם אלא חומש אחד שנשבע בראשונה על הקרן דכל השבועות על קרן אחד הן ולא דרשי מחמשיתיו על חומשין הרבה:
דָּבָר אַחֵר. וְשִׁלַּ֤ם אוֹתוֹ בְּרֹאשׁ֔וֹ וַחֲמִישִׁתָו יוֹסֵף עָלָי֑ו. אָמַר רִבִּי זֵירָא. וְתַנֵּי כְן. טְעָנוֹ טַעֲנַת אָבוּד וְנִשְׁבָּע לוֹ וְהִפְרִישׁ קָרְבָּן. מֵאֵילּוּ שֶׁאִילּוּ הוֹדָה מִשֶּׁבְּאוּ עֵדִים קִידֵּשׁ אַף כָּאן קִידֵּשׁ. טְעָנוֹ טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבָּע לוֹ וְהִפְרִישׁ קָרְבָּן. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הוֹדָה מִשֶּׁבְּאוּ עֵדִים לֹא קִידֵּשׁ אַף כָּאן לֹא קִידֵּשׁ. וּכְרִבִּי יַעֲקֹב קִידֵּשׁ.
Traduction
Selon une autre explication, comme il est dit (Lv 5, 24): Il paiera le principal et ajoutera le cinquième, on ajoute seulement 1/5 au principal (ou capital), non au double. En effet, dit R. Zeira, on a enseigné de même (selon l’avis des autres docteurs): si le dépositaire argue que l’animal est perdu, l’affirme par serment, puis il désigne un sacrifice à offrir après l’aveu pour faux serment, comme en présence de cette argumentation il n’y a pas de différence entre l’aveu fait après que les témoins sont venus, et l’aveu fait avant leur arrivée; en tous cas, le sacrifice désigné reste consacré. Mais si le défendeur argue que l’animal lui a été volé, ce qu’il affirme par serment, puis il désigne une victime comme sacrifice (avant l’aveu), elle ne sera pas consacrée, car en cas d’aveu après l’arrivée des témoins qui démentent, il n’y a plus lieu d’offrir un sacrifice (la pénalité étant alors le paiement du double); de même avant l’aveu, on peut toujours craindre l’effet de l’attestation, et la destination du sacrifice est nulle; D’après R. Jacob au contraire (qui prescrit le sacrifice même avec le double paiement), il n’y a pas d’annulation à craindre, et la victime reste consacrée.
Pnei Moshe non traduit
דבר אחר. דלעולם רבנן נמי דרשי חמשיתיו לחומשין הרבה על קרן אחד ואפ''ה פליגי על ר' יעקב וסברי דאין כאן חומש כלל כשמשלם תשלומי כפל דכתיב ושלם אותו בראשו וחמשיתיו וגו' ודרשינן ממון המשתל' בראש והוא הקרן שהוא ראש הממון מוסיף חומש ממון שאין משתל' בראש כי הכא דמשלם את הכפל אין מוסיף חומש ובתוספתא משמע דחכמים סבירא להו האי טעמא דקאמר בדבר אחר אלא שמוסיפין דאפי' אשם אינו מביא דגרסינן התם וחכמים אומרים כל המשלם את הקרן משלם חומש ואשם. וכל שאינו משלם את הקרן אינו משלם חומש ואשם. והשתא שייך שפיר הא דר' זירא דלקמיה על האי דבר אחר דדברי חכמים דתוספתא הן:
ותני כן. תניא נמי בברייתא כחכמים דפליגי על ר' יעקב:
טענו טענת אבד ונשבע לו והפריש קרבן. קודם שהודה לו הפריש קרבן על שבועתו להקריבו אחר שיודה:
מאילו שאילו הודה משבאו עדים קידש. כלומר מאחר שבטוען טענת אבד אין חילוק בין אם הודה עד שלא באו עדים או לא שאפי' הודה אחר שבאו עדים מביא קרבן כדאמרינן לעיל והלכך הכא קידש זה הקרבן שהפריש קודם שהודה דליכא למיחש שמא יבאו עדים קודם שיודה שאפי' יבאו יביא קרבן לאחר שיודה והרי הפרשתו הוי הפרשה ויוצא בקרבן זה שקידש:
טענו טענת גנב ונשבע לו והפריש קרבן. קודם שהודה לא הויא הפרשה דמאחר שאילו הודה לאחר שבאו עדים לא קידש כלומר דאין כאן קרבן לדברי חכמים שהרי כשיבאו עדים יתחייב בכפל ואינו מביא חומש ואשם:
אף כאן לא קידש. השתא נמי חוששין אנו שמא יבאו עדים מקודם שיודה ונמצא דהפרשתו לא הוי הפרשה ולא קידש:
וכר' יעקב קידש. ולדברי ר' יעקב שמביא אשם אף במקום שמשלם כפל קידש דליכא למיחש למידי ש''מ דאזלא סתמא דברייתא כחכמים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source